מתהפכת לי הבטן, אני רוצה לשאול אותו שאלה אבל יודעת שהתשובה עלולה להיות כואבת, אז אני
מדחיקה בפנים.
אני רוצה לספר לו על משהו שמפריע לי בקשר שלנו אבל מפחדת לנדנד את הסירה. חושקת שפתיים
ומכילה את החסרים שלי. לא משתפת. הלב מתכווץ ויש לי כאב ראש.
יש לי משהו להגיד לו, אני יודעת שזה יכאב לו, לא רוצה להכאיב וגם מפחדת שינטוש. לא מספרת
ומרגישה כל כך רע עם עצמי, אבל אין לי אומץ.
מערכות יחסים הם כר נרחב לחקירה עצמית. הן מגרדות לנו את הקרביים, משקפות לנו חלקים בתוכינו,
מאמתות אותנו עם הפצעים העמוקים שלנו ועם רגשות כמו פחד, כאב ועצב.
הפחד מדחייה, מנטישה, מלאבד אהבה, מנהל אותנו הרבה פעמים.
הרעיון המרכזי כפי שאני מבינה הוא להיות מבוגר ולקחת אחריות על מערכות היחסים שלי.
להיות מבוגר זה לשאול את השאלה ולהכיל את הכאב.
לבטא את הצרכים שלי ואם אין להם מענה להבין שאין סיבה שאשאר בקשר עם מישהו שלא יכול או
רוצה להיות שותף ולגשר, לנסות למצוא איך שנינו נהיה מסופקים בקשר.
לספר את מה שיש לי למרות הפחד של ההשלכות של מה שאומר. להכיל את העצב והכאב גם אם אשאר
לבד, לא לוותר על האמת הפנימית.
להתבגר זה להיות במודעות למה שקורה, להסכים להכיל את קשת הרגשות לעומק, לחקור ולהבין
מורכבויות שעולות בחיים ואז לפעול בעולם לקראת יישום התובנות.
אם נמשיך להסתובב בעולם ילדים בתוך גוף של מבוגרים שום דבר טוב לא יצמח מזה. אם נגדל להיות
מבוגרים ונתנהג בהתאם נהיה הורים טובים יותר לילדינו, בני זוג טובים לבני זוגנו.
הרבה פעמים אנחנו צריכים ליווי בתהליך ההתבגרות שלנו.
אני נותנת ליווי כזה. מי שמרגיש שהגיע זמנו לצמוח לבגרות מוזמן לפנות אלי.
צמיחה מתוך הקשבה