"אני רוצה שיהיה ברור" היא אומרת "כשאני כועסת עלייך אני לא רוצה מגע איתך מכל סוג שהוא, אפילו לא חיבוק שלא לדבר על סקס".
"גם אם אני כועס, אני יכול לשים את הכל בצד, להיכנס למיטה ולהנות".
איפה אתם/ן בסיפור הזה?
מהכועסים המסתגרים או מאלו ששמים את הכעס בצד וחוגגים?
יש כאלו ויש כאלו. אין נכון או לא נכון אבל צריך ללמוד איך לחיות עם מישהו ששונה ממך.
במחקרים שבדקו את האופן שבו פותרים גברים ונשים קונפליקטים רומנטיים נמצא שגברים מעדיפים ליישב סכסוכים על ידי הטבות מיניות ונשים רצו לסיים מריבה על ידי התנצלות, בלוי זמן משותף ושיחה גלויית לב.
אם יש כעס במערכת סימן שצריך לשבת ולדבר, כמובן אחרי שהכעס עבר ואפשר לשוחח בגילוי לב. להגיד את הכעס, לא להטיח אותו.
אם השיתוף הקשה נתקל בהקשבה, בנראות, בהבנה, בהכלה סכוי גדול שהוא יתמסמס ותחזור הקרבה. כשיחזור החיבור תחזור התשוקה למגע וסקס.
אם אני מדחיק ושם בצד את הכעס שלי ולא משתף בו הוא ימשיך לחיות ולהפעיל את מערכת היחסים בזרמים תת קרקעיים.
כאילו הכל בסדר, אבל לא באמת.
בהסתכלות כוללנית ושובבה:
שני כועסים ידברו על הכעס ואז יעשו סקס
שני מדחיקים יעשו סקס בלי לפרק את הכעס.
אם אחד ככה ואחד ככה- צריך למצוא דרך יצירתית לצאת מהפלונטר.
אם אתם לא מצליחים לבד, אני כאן לעזור…