ממחר דיאטה.
עוד שבוע אני מפסיק לעשן.
מהרגע הזה אני מפסיקה לצעוק על הילדים.
אני חייב להתחיל להחזיר דברים למקום, נמאס לי מהבלגן בבית.
מכירים את החלטות האלו? את הרצון הכל כך תמים ואנושי הזה לעבור ברגע מאפס למאה?
זה בדרך כלל קורה כשאנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו חווים תחושה פנימית מציקה ורגש של כעס עצמי או ביקורת או תחושת אשמה ומשהו בתוכנו מבקש פעולה מידית כדי להשקיט את הסערה שבפנים.
ההחלטות האלו, לצערי, הן החלטות שווא. בחיים האמתיים המוטיבציה הרגעית הזאת נעלמת כהרף עין.
לשנות הרגל זה תהליך ארוך ומחייב. כמו לשים כסף בקופת חיסכון, כל יום מטבע. ביום שפותחים את הקופה מוצאים בה סכום רציני ומכובד.
אז הפעם הבאה שאתם רוצים לשנות הרגל שמפריע לכם וכבר לא משרת אתכם קחו בחשבון שזה תהליך הדורש השקעה של אנרגיה עד שהשינוי המיוחל יתקבע.
תשמחו בכל פעם שאתם מצליחים להגיד לא לקוביית שוקולד, להסביר במקום לצעוק, לעשן סיגריה אחת פחות ולהחזיר את המספריים למגרה.
במקום לכעוס ולרדת על עצמיכם, להשתמש במילים קשות ומנוכרות כלפי עצמיכם תביאו חמלה ורכות לנפילות שלכם חזרה להרגל הישן. זה בלתי אפשרי שלא ליפול ולקום שוב ושוב, זה הכי טבעי ככה. איך תינוק לומד ללכת? איך ילד לומד לנסוע על אופניים?
כל פעם שאתם שמים לב ומתקנים חזרה להרגל החדש אתם כמו לוקחים לבנה מהדפוס הישן ומוסיפים אותה לקיר של הדפוס החדש שאליו אתם מכוונים. יום אחד יהיה שם קיר חדש של דפוס רצוי ואולי יישארו לבנים בודדות מהלא רצוי.
שינוי דפוס התנהגותי דורש אומץ, סקרנות, התמסרות, חזרתיות ולקיחת אחריות.
זה נפלא לצעוד בשביל גם אם עדיין לא הגעתם למטרה!