באופן כללי כאנשים נעדיף להיות במצב רוח טוב, בשמחה, בתחושה של ביטחון וכוח, שלמים עם עצמינו. אבל כדרך החיים אנחנו נתקלים הרבה פעמים גם ברגשות כמו: כעס, פחד, שנאה, עצב, בושה, קנאה, אשמה.
כאשר רגשות כאלו מגיעים אל המרחב שלנו אנחנו לא בהכרח מוכנים או רוצים לחוות אותם כי קשה לנו ואז אנחנו בוחרים בדרכים אשר ירחיקו אותם. אפשר למשל בכוח המחשבה להרחיק את הרגשות האלו על ידי הכחשה. מנגנון הגנה אשר מזיז הצידה את ההתעסקות ברגש הקשה. אנחנו נמצא את עצמינו נמנעים מלהרגיש על ידי עשיית פעילויות שיסיחו את דעתנו: טלוויזיה, מחשב, אכילה, התמכרויות למיניהם, ספורט ועוד…
אך מה באמת קורה כשאנחנו נמנעים מלתת לרגש מקום להתבטא, כשאנחנו מזיזים אותו כדי שלא נצטרך להרגיש אותו?
מה שקורה הוא שהרגש המודחק הזה גדל ,מתעצם ולא מרפה. בדומה לילד אשר מבקש תשומת לב וכשזאת לא ניתנת לו הוא ממשיך לנדנד ולנדנד .
לפי הפילוסופיה הבודהיסטית הדרך הנכונה להתנהלות עם רגש קשה היא פשוט להיות אתו עד שיעלם באופן טבעי. מה הכוונה בלהיות עם רגש? הכוונה לא להדחיק ולא להזיז אלא להבחין בו לדעת שזה מה שיש עכשיו ולהסכים להרגיש. במילים אחרות לעשות לו בית מקבל ומכיל.
ברגע שנסכים להרגיש, ברגע שנקבל את הרגש תחול תזוזה והרגש ישתנה לרגש אחר. רגשות הם כמו גלי הים באים והולכים, מגיעים וממשיכים כל עוד מאפשרים להם להתבטא.
אם יש לכם רגשות מהסוג שהזכרתי שקשה לכם להתמודד איתם והם צובעים לכם את החיים בצבעים כהים ועכורים אתם מוזמנים לטיפולי פסיכותרפיה. אשמח לתת לכם כלים להתמודדות ותובנות שישפרו את איכות החיים שלכם. לפעמים אנחנו זקוקים ליד מכוונת ולעזרה.
מציעה כאן תרגיל קטן שאפשר לעשות כדי להתחיל לזהות את הרגשות שלנו למי שלא מרגיש מחובר באופן טבעי לרגשותיו:
מספר פעמים ביום כשעולה פתאום הזיכרון של התרגיל תעצמו לרגע עיניים, תנשמו מספר נשימות פנימה והחוצה וכשתרגישו שאתם בחיבור פנימי עם עצמיכם תשאלו "איזה רגש אני מרגיש עכשיו?" אל תמהרו להשיב פשוט תשהו עד שהתשובה תגיע מעצמה.
ככל שתעשו יותר הפסקות הקשבה כאלו הזיהוי יעשה קל ומהיר יותר. בעצם אתם מאמנים את "שריר" ההקשבה לרגש וכמו כל שריר הוא מתחזק כשמפעילים אותו.
בהצלחה ומוזמנים לספר לי איך היה.